(c) כל הזכויות שמורות ליעל שדה

איך לומדים להרגיש?

15.02.2019

 

"בכיתי אתמול בגן, רציתי את אמא" היא מספרת בעיניים בורקות מדמעות.

 

הילדה שלך ניגשת אליך ומשתפת אותך באירוע שעבר עליה היום, אירוע שעורר בה רגש. מה היא רוצה או צריכה באותם רגעים?

יש נטייה טבעית של הורה למהר ולהרגיע כאשר עולה רגש עוצמתי, בעיקר אם מדובר ברגש שלילי (עצב, פחד, כעס). למשל, להגיד "אבל את יודעת שאני תמיד בא/ה לאסוף אותך, נכון? אז אין מה לבכות". האמירה הזו נועדה להרגיע את הילדה, אבל אם נתבונן עמוק בתוכנו נגלה שהיא נועדה גם (ואולי בעיקר) להרגיע את עצמנו. זה כואב לנו לשמוע שהילדה שלנו מפחדת/כועסת/עצובה. קשה לכאוב את הכאב הזה, אולי גם מפחיד להרגיש אותו, אולי הוא 'יושב' על מחשבות שאינן נעימות לנו ומעוררות בנו אשמה. למשל, המחשבה שאולי היא מתגעגעת אלינו ולא רואה אותנו מספיק. מתוך המקומות האלו אנו מגיבים לפעמים באמירות שנועדו לאוזניים שלנו; הרי אם אני תמיד בא/ה לאסוף אותך אז אני לא צריכ/ה להרגיש רגשות אשמה על כך שבכית. זה עונה על צורך שלנו בחיזוק, בהרגעה, בהפחתה של אשמה. יחד עם זאת, ייתכן שאמירות מסוג זה מפספסות משהו בחוויה של הילדה, הקונקרטית והרגשית. הן 'סוגרות' את האפשרות לבירור אמיתי של עולמה הפנימי של הילדה; מה היא בעצם רצתה לשתף? האם חיפשה שנרגיע אותה? ומה בעצם ירגיע אותה? לא נוכל לענות על שאלות אלו אם נשיב לה אמירות שפונות לצרכים שלנו כהורים במקום לצרכיה שלה.

אם נניח לרגע לצרכים שלנו, לפחדים שלנו, נוכל לפנות מקום בתוכנו לברר ולהקשיב למה שהילדה שלנו מספרת. נוכל למשל להדהד עבורה את שאמרה – "בכית כי רצית את אמא" ולראות כיצד תגיב. נוכל לנסות לברר איך זה מרגיש - "רצית את אמא וזה עשה לך עצוב, אולי הרגשת לבד?... אולי כעסת קצת שאמא הלכה?" בבחירות האלו אנו מאפשרים לעצמנו להיות עם הילדה במה שמרגישה כעת ולעזור לה להבין את מה שהיא מרגישה מבלי להיבהל מרגשותיה.

כך אנו פועלים בכמה אופנים – האחד, מלמדים אותה שלהרגיש זה לא דבר מפחיד, גם אם מדובר ברגשות לא נעימים. שנית, אנו עוזרים לה להבין את עולמה הפנימי, את מה שעבר עליה ומה שזה גרם לה להרגיש. בכך אנו מסייעים לה לפתח את היכולת שלה להתבוננות פנימית והבנה של עולמה החיצוני והרגשי. שלישית, בכך שאנו מביעים נכונות להיות איתה במה שמרגישה, ללא שיפוט או ביקורת (שלרוב מגיעים מתוך צורך ופחד שלנו) אנו מדגימים עבורה מה היא אמפתיה.

עכשיו כשאתם מחזיקים בראשכם את הילד/ה שלכם, חישבו רגע גם על עצמכם – למה אתם זקוקים כשצפים ועולים רגשות שליליים? לרוב תגלו שאתם לא שונים מהילד/ה שלכם. רובנו מחפשים ברגעים אלו לא להשאר לבד.