יום ה meשפחה

03.01.2019

 

במסגרות החינוכיות השונות נהוג לבקש מהילדים ביום המשפחה להביא תמונות של 'המשפחה שלי'. לרוב נראות התמונות אותו הדבר – פרצופים מחייכים ושמחים של הורים וילדיהם בבילוי משותף או על רקע ביתי. ברגעים אלו אני נזכרת במשפט האלמותי של טולסטוי בפתיחת הספר "אנה קרנינה" - "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו אך האומללות אומללות כל אחת בדרכה" – וחושבת שטולסטוי דייק בהבנה של מורכבות האומללות אבל אולי לא הקדיש מספיק מחשבה לאושר. מה עומד מאחורי החיוכים של אותם בני משפחה שהקפיאו רגע בחייהם באמצעות עדשת המצלמה? בכל תמונה משפחתית מחויכת יש רגע של שותפות, הדדיות וקרבה, רגע שכול בני המשפחה התכנסו יחד כדי לחייך למצלמה ולהיות רגע המשפחה הזו, המאושרת הזו, שנראית ככל שאר המשפחות. אבל, מאחורי כל חיוך ישנו אדם, גדול כקטן, שמתאווה שיראו אותו, לא רק בתפקידו המסורתי במשפחה, אלא גם כאינדיבידואל.

 

מה הסיפור שכל אחד מספר מאחורי אותו חיוך? תמונה משפחתית מחויכת אחת אולי מספרת סיפור על אם שניסתה להרות שנים ללא הצלחה וכשסוף-סוף הגיע הילד הנכסף גילתה שזה לא מה שציפתה לו, על אב שלא מרגיש מספיק בטוח שיש לו כלים לגדל את ילדיו ומעדיף לשמור על מרחק מתוך פחד ועל נערה שצועקת בקול גדול ששונאת את ההורים שלה אבל בסתר ליבה נבוכה מכך שמעריצה אותם כל-כך. בתמונה מחויכת אחרת אולי ישנה אם שבחרה לשים את ילדה הקט בגן על מנת לצאת לעבודה ולפתח את זהותה המקצועית אולם חשה יום-יום אשמה על כך, אב שחש שכובד משקלה של הפרנסה המשפחתית מוטל על כתפיו אבל כל מה שהוא מבקש בסתר זה עוד זמן עם ילדיו, אותם רואה לרגעים ספורים לפני השינה, וילד שרק רוצה עוד חיבוק אחרון לפני השינה אבל צועק את הצורך שלו כי לא למד אחרת. בתמונה משפחתית נוספת אולי יש שתי אמהות או שני אבות או הורה יחידני, או ילד מאומץ...הם כולם נמצאים קצת ב'תפקיד' בתוך אותה תמונה. 

 

כל אחד מאתנו, הורים וילדים כאחד, לוקח חלק במערכת המשפחתית, נמצא בתוך מארג של תפקידים וציפיות של בני המשפחה ממנו, של החברה ממנו. אנחנו עושים הרבה וויתורים כדי לשמור על המערכת המשומנת הזו, שתעבוד טוב מספיק, טוב דיו. זאת על מנת שנוכל לחייך יחד למצלמה, לבלות יחד, להנות יחד ולשמור ביחד על שגרה שפויה. יחד עם זאת, אנחנו רוצים בכל מאודנו שיראו אותנו גם מחוץ לאותה מערכת ולחלוקת התפקידים הזו - שיראו את "החריגות" שלנו מה'תפקיד', את היציאות שלנו מהקווים, את המקומות הלא-צפויים שלנו. שיראו, שיכירו ויוקירו. זה אולי יערער את המערכת המשפחתית הקיימת, אולי תידרש למידה חדשה של חלוקת התפקידים במשפחה אבל זה יהיה שווה את זה. זה לגלות את ה-me בתוך התפקידים המאוד ברורים שיש פעמים רבות במשפחה.

 

אז אולי הילד יחזור היום מהגן או מביה"ס עם ציור של המשפחה שלכם. יכול להיות שיצייר את הדמויות המשפחתיות בצורה שונה ומעניינת, סביר שיחרוג מהקווים - תנו לו, ואל תשכחו לשאול על המשפחה שצייר ולשמוע ממנו עליכם ועל עצמו.

 

יום משפחה שמח!