הליצנים של מילגרם

על הפסיכולוגיה החברתית שמאחורי 'תופעת הליצנים'

17.10.2017

 

בשנות ה-60 חוקר בשם מילגרם (Milgram, 1961) ביקש להבין את תופעת 'הבנאליות של הרוע', כיצד "אנשים מן השורה" מסוגלים לבצע פשעים קשים תחת תנאים מסוימים. במחקרו ביים סיטואציה בה נבדקים תמימים התבקשו להיכנס לתפקיד 'מורה' ולבחון אנשים אחרים, בתפקיד 'תלמיד', בנוגע לידע מסוים שהיה עליהם לרכוש. כל פעם שה'תלמידים' טעו, הונחו המורים לתת להם מכת חשמל בעוצמה הולכת וגדלה. ה'תלמידים' שכביכול "חושמלו" היה למעשה נסיינים השייכים למחקר ולכן לא נפגעו בפועל, אולם עוצמת החשמל הלכה וגברה עד לרמה הנחשבת קטלנית. מילגרם ציפה למצוא בניסוי כי הנבדקים (ה'מורים') יעצרו את מכות החשמל כאשר הללו יחשבו קטלניות. אולם, נמצא כי שניים מתוך שלושה נבדקים המשיכו לתת מכות חשמל עד העוצמה הגבוהה ביותר (V450).

 

מה היא אותה 'בנאליות של הרוע' ובאילו תנאים מתרחשת? הגילוי המרכזי של מילגרם היה שהמוסריות האנושית היא פגיעה ומושפעת מגורמים שונים. כך, הוא מצא שבתנאים מסוימים אנשים מצפוניים עלולים לבצע מעשה שאינו מוסרי. למשל, כאשר הפוגע חש מרחק בינו לבין הנפגע ('התלמיד' יושב בחדר אחר מה'מורה' והם אינם רואים זה את זה) קל יותר לבצע את דבר העבירה. לחילופין, כאשר ישנה עלייה הדרגתית בעוצמת הפגיעה(ה'מורה' מתחיל עם מתח חשמלי בעוצמה נמוכה ולאט-לאט מעלה אותה עד הרמה הקטלנית ביותר), כך האדם הפוגע נסחף כביכול אחר מעשיו ההולכים ומחמירים.

 

חוקרים נוספים בעולם הפסיכולוגיה החברתית חידדו ממצאים נוספים התורמים להבנה של תופעה זו – זימברדו (Zimbardo, 1973) בניסוי בית הכלא המפורסם שלו, מצא כי טשטוש האינדיווידואליות (לבישת חליפת סוהר) עשוי להוביל להקצנה של התנהגויות לא מוסריות, בעוד אש (Asch, 1951) ודרלי ולטנה (Darley & Latane, 1968) מצאו שלהתנהגות של קבוצת השווים יש השפעה על ההחלטות שמקבל הפרט, כך שאדם בודד נוטה להיגרר להתנהגויות שהוא לא בהכרח מסכים עימם מטעמי קונפורמיות.

 

'תופעת הליצנים' מעניינת מכמה סיבות. ראשית, מדוע המסכה? שנית, מדוע הפכה התופעה כה שכיחה, כך שנדמה שככל שמדברים עליה כך היא מתרחשת יותר?

 

המסכה, בדומה לחדרים הנפרדים בניסוי של מילגרם, בדומה לחליפת הסוהר בניסוי של זימברדו, מייצרת מרחק בין התוקף לבין הנתקף. הנער מאחורי המסכה אינו פוגש פנים מול פנים את קורבנו, אלא נוצר ביניהם מרחק קונקרטי, במובן של מסיכה פיזית שמפרידה ביניהם וכן מרחק קונספטואלי בכך שעבור הקורבן, הנער מאחורי המסכה אינו ידוע, פנים ללא שם. כך, קל יותר לתקוף, לפגוע, להקצין התנהגויות מסוימות שאינן מקובלות חברתית. ככל שהתופעה זוכה ליותר חשיפה, כך היא נתפסת כפופולארית ועלולה להזמין יותר בני נוער, שגם כך מושפעים מאוד חברתית מקבוצת השווים שלהם, לקחת בה חלק. יתרה מכך, ניתן לחזות באירועי התקיפה ההולכים ומחמירים ככל שהחשיפה נמשכת.

 

מחד, המסכה שומרת על אנונימיותו של הנער הנמצא מאחוריה, מייצרת מרחק בינו לבין הקורבן ומקלה בכך על ביצוע מעשים לא מוסריים. מאידך, השימוש במסכה יוצר שייכות לקבוצה הולכת וגדלה של בני נוער הנוהגים באופן זה ובכך יוצרים נורמה קונפורמית לשחרור ופורקן של מתחים ויצרים תוקפניים.

 

כיצד מתמודדים כהורים למתבגרים? כיצד משוחחים על התופעה?

  • קודם כל חשוב להבין כי אנחנו וילדינו פגיעים; להשפעה של אחרים, של סיטואציה, של אווירה. כל אלו עשויים להשפיע על המוסריות שלנו וכתוצאה מכך, על ההתנהגות שלנו. מודעות לפגיעות הזאת יכולה לסייע לנו להיות יותר ערניים לבחירות שאנו עושים.

  • מכאן נגזרת החשיבות של עירנות לסיטואציה, על מנת שלא להיקלע למה שקרא זימברדו The slippery slope of evil, מצב בו אדם מוסרי מוצא עצמו נגרר למעשים לא מוסריים שהולכים ומקצינים. כאשר נקלענו לסיטואציה מורכבת, שכרוך בה לחץ חברתי, ציות לדמות סמכות, לחצים פנימיים לבצע מעשה פסול, ראשית חשוב לזהות את המורכבות, את הקונפליקט המתעורר בין מה שנכון לעשות לבין מה שאני נלחץ לעשות. ברגע שזיהינו את הקונפליקט, לעצור רגע, לנשום כמה נשימות עמוקות, לייצר מרחב נפשי על מנת שניתן יהיה לבצע בחירה מודעת ומחושבת מה יהיה הצעד הבא.

  • לייצר חוויה של אינדיווידואליות. אנונימיות (או דה-אינדיווידואציה) מובילה להסרת עכבות ומעודדת התנהגויות לא מוסריות. חשוב כי לא נדבר על "תופעת הליצנים", כינוי היוצר מרחק בין הנער שמאחורי המסיכה והקורבן שלו. מדובר בתופעה בה בני נוער פוגעים ומאיימים על בני נוער אחרים. התוקף והקורבן שניהם צעירים המתמודדים עם מצב כואב, מפחיד ומסוכן, כל אחד בדרכו שלו. התייחסות לאישיות ולאינדיווידואליות של התוקף והקורבן מקשים על יצירת המרחק ובכך מסייעים במיתון התנהגויות פוגעניות.

  • עידוד ל'סטייה מן התלם' ליום אחד (deviant for a day) – לעיתים קרובות מתבגר עלול למצוא את עצמו פועל כנגד ערכיו ועמדותיו על מנת שלא לחוש את הלחץ של חבריו אם לא ינהג לפי אמות המידה הקונפורמיות של הקבוצה. עידוד שבירה של קונפורמיות ליום אחד (למשל, ללכת ברחוב עם פיג'מה, להישכב על הרצפה בבית קפה, ללכת עם נקודה אדומה על האף ליום אחד), על מנת לחוות את ההתנגדות לשבירת הקונפורמיות, יכולה לסייע להתחסן מפני קונפורמיות פוגענית.

 

 

מקורות:

 

Asch, S. E. (1951). Effects of group pressure upon the modification and distortion of judgment. In H. Guetzkow (ed.) Groups, leadership and men. Pittsburgh, PA: Carnegie Press.

 

Latane, B., & Darley, J. M. (1968). Group Inhibition of Bystander Intervention in

Emergencies. Journal of Personality & Social Psychology, 10(3), 215–221.

Milgram, S. (1963). Behavioral study of obedience. Journal of Abnormal and Social Psychology, 67, 371-378.

 

Haney, C., Banks, W. C., & Zimbardo, P. G. (1973). A study of prisoners and guards in a simulated prison. Naval Research Review, 30, 4-17.

Zimbardo, P. (2007). The Lucifer Effect: Understanding How Good People Turn Evil. New York, NY: Random House

(c) כל הזכויות שמורות ליעל שדה